כל הציטוטים

הנה העניין: במשך 35 שנה חקרתי את מערכת החיסון, והייתה לי הזכות לבצע תגליות רבות, חשובות ובעלות השפעה, שהציבו אותי בין 0.5% המומחים המובילים באימונולוגיה. המודלים GPT-5 Thinking ו-Pro של @OpenAI כעת משתווים ואף עולים על המומחיות שלי באימונולוגיה!

יש הרבה דברים שלא נרצה לעשות בעזרת מכונה. רופא יכול להיעזר בכלי בינה מלאכותית, ואפילו אפשר לדמיין ‘רופא מבוסס AI’. אבל לא היית רוצה ‘אחות רובוטית’ — יש משהו באמפתיה האנושית שבטיפול הסיעודי שהוא מהותי לאנושיות.

שימו לב לאנלוגיה לתרגום שפות:

ראשית, כל התרגום נעשה על ידי בני אדם.

שנית, בינה מלאכותית יכולה לעשות עבודה גרועה אך שימושית במידה מסוימת (גוגל בבלפיש)

שלישית, הבינה המלאכותית משתפרת עד כדי כך שמתרגמים מאבדים את מקום עבודתם בהמוניהם. אך עדיין ישנם מתרגמים בכירים ש”מבינים את השפה לעומק” ויכולים לבדוק טעויות תרגום. למעשה, אין אנשים חדשים שנכנסים למקצוע הזה.

רביעית, הבינה המלאכותית ממשיכה להשתפר ועבודת התרגום היא אוטומטית לחלוטין. תרגום עדיין מתרחש כל הזמן, אבל הרעיון של דרישה מאדם לעשות זאת נראה מוזר. השווה לרושם שלך על מרכזיות אנושיות.

היכן מתפרקת האנלוגיה הזו למפתחי תוכנה?

יש מין שיטת קידוד חדשה שאני מכנה “קידוד וייב”. הרעיון הוא להיכנע לגמרי לוייבים, לחבק באהבה את הגידול האקספוננציאלי (של הקוד, כמובן), ולשכוח שהקוד הזה בכלל קיים. זה מתאפשר כי מודלי השפה הגדולים (LLMs, למשל Cursor Composer עם Sonnet) פשוט נהיים טובים מדי. חוץ מזה, אני פשוט מדבר אל ה-Composer עם SuperWhisper, כך שאני כמעט ולא נוגע במקלדת.

אני מבקש דברים הכי אידיוטיים, למשל “תקטין את הריפוד בסרגל הצד בחצי”, פשוט כי אין לי כוח לחפש איפה זה בקוד. אני תמיד לוחץ “קבל הכל”, כבר לא טורח לקרוא את ה-diffs. כשאני מקבל הודעות שגיאה, אני פשוט מעתיק-מדביק אותן פנימה בלי שום הערה, ובדרך כלל זה מסדר את העניינים. הקוד צומח לממדים שעולים על כושר התפיסה הרגיל שלי; הייתי צריך לשבת ולקרוא אותו לעומק די הרבה זמן כדי באמת להבין מה הולך שם. לפעמים ה-LLMs לא מצליחים לתקן איזה באג, אז אני פשוט עוקף אותו או מבקש שינויים רנדומליים עד שהוא נעלם כלא היה.

זה לא נורא כל כך לפרויקטים חד-פעמיים של סופ”ש, אבל זה עדיין די משעשע. אני בונה פרויקט או אפליקציית רשת, אבל זה לא באמת קידוד – אני פשוט רואה דברים, אומר דברים, מריץ דברים, מעתיק-מדביק דברים, ולרוב זה עובד.

יש רעיונות שהם כל כך מטופשים שרק אינטלקטואלים מאמינים בהם.

קשה לגרום לאדם להבין משהו כשהמשכורת שלו תלויה בכך שהוא לא מבין אותו.

נראה לי שאם יש הוכחה חותכת לכך שאנו חיים בתוך מערכת כלכלית מטורפת מיסודה, הרי שזו העובדה שהאפשרות לחסל את רוב סוגי העבודה הבלתי-רצויים או המשעממים נחשבת לבעיה. למה שזו תהיה בעיה? במשך אלפי שנים, אבותינו חלמו על חברה ללא עבודה…

אנו נוטים להגזים בהערכת השפעתה של טכנולוגיה בטווח הקצר, ולהמעיט בהערכת כוח השפעתה בטווח הארוך